מסעו האמנותי של אהרון אפריל היה בעל בסיס אקדמי נרחב, אשר שוכלל במהלך הכשרתו הנרחבת ברוסיה, ובמיוחד באקדמיה היוקרתית לאמנות ע"ש סוריקוב במוסקבה. הוא הדגיש בעקביות כי חינוך ארוך ותובעני זה, שכלל שנים של ציור ורישום באקדמיה, היה חיוני לחלוטין.

עבור אפריל, מיומנות הייתה יסודית לאמנות, ורישום היה מרכיב חשוב להפליא בלימוד אמנות והיסטוריה עתיקה כאחד. אמונה זו מדגישה כי בעוד שעבודתו המאוחרת זכתה לשבחים על צבעה האקספרסיבי וצורותיה המתמוססות לעיתים קרובות, היא תמיד נבנתה על הבנה מוצקה של מבנה וקומפוזיציה.

עדויות לעיסוקו העמוק ברישום ניתן לראות לאורך כל עבודתו. הוא יצר בקפדנות סקיצות וטיוטות. יתר על כן, בציוריו המוגמרים, במיוחד במקומות שבהם צורות מתמוססות להפליא לתוך צבעים עזים, מבקרים מציינים כי הקו יכול "לשרוד את עצמו", ולעיתים רק סימן פחם מציץ מבעד לשכבות הצבע. נוכחות עדינה זו משמשת כרמז או סימן לדמות שנעלמה, ומציעה כי הרישום לא היה רק שלב מקדים אלא מבנה בסיסי, חקירה ראשונית שנשארה גלויה בתוך פני השטח הצבועים הסופיים – עדות אמיתית לכך שתהליך הרישום שולב ישירות בציור עצמו. בעוד שאפריל יכול היה לפנות ללא מאמץ אל ההפשטה ולעיתים קרובות איפשר לצורות להיות מוצעות ולא מתוארות בקפדנות, הוא נשאר ביסודו אמן פיגורטיבי. שליטתו ברישום סיפקה את המיומנות החיונית הדרושה כדי להציג את הדמות האנושית ונושאים מוכרים אחרים בדיוק, גם כאשר הם הוצגו באופן דינמי או אתרי בתוך קומפוזיציותיו האקספרסיביות. במהותו, רישום עבור אהרון אפריל היה הרבה יותר משלב מקדים בלבד; הוא היה חלק חיוני בשפתו האמנותית ועדות עוצמתית לאמונתו הבלתי מעורערת בחשיבות המלאכה, והיווה בסיס לחקירתו העמוקה של צורה, זיכרון, וההדדיות הכובשת של אור וצבע.