שיר הולכת I

שנת יצירה:1976
רוֹחַב:76cm
גוֹבַה:56cm
סגנון/נושא: שיר השירים
מדיה: אקוורל

ציור בצבעי מים (אקוורל): עומקים זוהרים וברק עדין

ציורי צבעי המים של אהרון אפריל זוכים לשבחים על עומקם וזוהרם יוצאי הדופן, והם מוצגים לעיתים קרובות בתערוכות לצד ציורי השמן המרשימים שלו. בניגוד לתפיסה המקובלת כי ציורי מים חייבים להתבצע במהירות, אפריל הקדיש לעיתים קרובות זמן רב לעבודות אלו – לעיתים אף יותר מאשר לציורי השמן שלו – מה שאפשר להן עושר ומורכבות יוצאי דופן. מעמדו כצייר צבעי מים משמעותי אושר בעוצמה על ידי תערוכתו הבולטת בשנת 2002 במוזיאון מוסקבה לאמנות מודרנית.

במדיום רבגוני זה, אפריל חקר מגוון רחב של נושאים, כולל נושאים רוחניים עמוקים, נופים מעוררי השראה וקומפוזיציות אלגוריות מורכבות. הוא זכה לשבחים במיוחד על יכולתו החלקה לשלב אלמנטים פיגורטיביים ומופשטים בטקט מדויק, תוך הפגנת שליטה ניואנסית הייחודית לחזונו. המבקרים משבחים בעקביות את כישרונו יוצא הדופן בהעברת אור וגוונים עדינים של צבע, ומציינים כיצד ציורי המים שלו מעבירים "אור פנימי הנישא על ידי הפיגמנט עצמו" ו"צבעי המדבר הנמסים" המהפנטים. אפקט מעולה זה, שהושג בצבעי מים, נחשב לעיתים קרובות למעודן יותר משמן ללכידת הזוהר העדין, כמעט אתרי, של נופי דרום ישראל. יצירות מופת כמו "ערב שבת. אל הכותל המערבי" (1993) מהוות דוגמאות מובהקות, המציגות את "דיוקו המדהים" בתיאור מבנים ארכיטקטוניים ודמויות מורכבות בבהירות עוצרת נשימה.

שיר השירים: סימפוניה ויזואלית של אהבה וחיים

אבן יסוד עמוקה ומובהקת ביצירתו של אהרון אפריל היא סדרת עבודותיו המוקדשת ל"שיר השירים". גוף יצירה זה, כה משמעותי עד כי הצדיק קטלוג תערוכה משלו בשנים 1982-1983 (עם הקדמה מאת פליקס רוזינר ומכתב מהאמן), עומד כעדות ליכולתו של אפריל לתרגם שירה עתיקה להרהורים ויזואליים תוססים.

פרשנויותיו של אפריל בסדרה זו מתוארות כהרמוניות לחלוטין עם פסוקי התנ"ך, ומזמינות את הצופה לגלות את האסוציאציות שלו בתוך הדימויים התנ"כיים המוצגים על הקנבס. ציורים אלה אינם רק איורים; הם הרהורים ויזואליים על החיים והאהבה.

פליקס רוזינר מתאר ברציפות ציורים אלה ככוללים "צורות נשיות יפהפיות מוארות באור פנימי, המתמוססות בצבעי המים השקופים". "אור פנימי זה חי על פרופילים יפים וגופים עירומים, מנצנץ ורוטט ליד הסף החמקמק," מהדהד בעוצמה את שורותיו הפואטיות של שיר השירים.

רוזינר מאיר עוד את המבנה המורכב מתחת לווריאציות הנראות חופשיות בסדרה, ומשווה את הטטרפטיכון "גן נעול" לפוגה של באך. הוא מדגיש "התפתחות בלתי פוסקת של שלושה 'קולות': צבע, קו והאיזון הקומפוזיציוני של הדמות," וחושף הרמוניה ושלמות מתוכננת בקפידה המעשירה את חווית הצופה. אפריל עצמו הכיר בחזרתו המתמשכת ל"שיר השירים" כמקור השראה בלתי נדלה, והדגיש את המשמעות האישית והאמנותית העמוקה של סדרה יוצאת דופן זו.

אמנות קשורה

בצע בירור