במרחב העצום של חקירותיו האמנותיות של אהרון אפריל, תיאור הדמות האנושית, כולל מקרים של עירום, מופיע בעקביות כמרכיב משמעותי. בעוד שזה אינו נושא ראשי עצמאי, נוכחותו שזורה עמוקות בשליטתו באור ובצבע, בחקירתו את הזיכרון ובעיסוקו העמוק בנרטיבים מקראיים. בדיו של אפריל מופיעה לעיתים קרובות צורת האדם, ערומה וחשופת חזה. פליקס רוזינר, המגיב על יצירותיו של אפריל מירושלים, מדגיש במיוחד "צורות נשיות ענוגות" ואת האור העז המאיר "גופות חשופים של אוהבים", המעיד על הכללת העירום המכוונת באמנותו. דוקא נרטיבים מקראיים, שאפריל ראה בהם את "עצם רקמת החיים של היום", סיפקו לעיתים קרובות נושאים הכרוכים או מרמזים על עירום. תיאוריו של סיפורים כמו אלה הקשורים לבנות לוט או לפוטיפר משלבים לעיתים קרובות אלמנטים של עירום, ומשמשים לפרש מחדש סיפורים עתיקים דרך עדשה עכשווית. יתר על כן, מבקרים מציינים את נוכחותם של "סצנות ארוטיות" בתוך "כתמי הזיכרון" שלו, מה שמרמז שדמויות אלו שימשו לחקירת היבטים של זיכרון קולקטיבי ואישי, ועלולות לגלם "כוח ארוטי" כמניע אוניברסלי לשינוי והתהוות. ביסודו נוטה לאמנות פיגורטיבית, הדמות האנושית הייתה מרכיב קבוע וחיוני בקומפוזיציות של אפריל. דרכו האמנותית כללה עבודה נרחבת עם מודלים, גישה נפוצה הכוללת מחקרים של צורת האדם, לבושה ועירומה כאחד. בעבודותיו המאוחרות, במיוחד אלו שנוצרו בישראל, סגנונו הייחודי של אפריל מוגדר על ידי אינטראקציה דינמית עם אור עז ושימוש עוצמתי ותוסס בצבע. צורת הצגת הדמויות, כולל העירומות, משקפת ישירות גישה זו. הדמויות לעיתים קרובות מגיחות מתוך או מתמוססות לתוך שכבות של צבע וגוון, ומוצעות באמצעות יחסי הגומלין של אור וגוון ולא רק באמצעות קווים מדויקים. טכניקה זו מדגישה את העומק הרגשי והסימבולי שאותו ביקש להעביר, כאשר האור הישראלי העז מקיים אינטראקציה פעילה ומאיר דמויות אלו. "הקרב" עצמו בין מרכיבי הציור – כולל צורות וצבעים – תורם לתפיסת הצופה. בסופו של דבר, באמנותו של אהרון אפריל, תיאור העירום חורג מייצוג פשוט. הוא משמש כאמצעי רב עוצמה לחקירת נושאים עמוקים של אהבה, זיכרון, נרטיבים מקראיים ורוחניות, ומשלב בצורה חלקה את צורת האדם בסגנונו האקספרסיבי הייחודי ובעיסוקו העז והמהפכני בצבע ובאור.
