מסעו האמנותי של אהרון אפריל היה בעל בסיס אקדמי נרחב, אשר שוכלל במהלך הכשרתו הנרחבת ברוסיה, ובמיוחד באקדמיה היוקרתית לאמנות ע"ש סוריקוב במוסקבה. הוא הדגיש בעקביות כי חינוך ארוך ותובעני זה, שכלל שנים של ציור ורישום באקדמיה, היה חיוני לחלוטין.
עבור אפריל, מיומנות הייתה יסודית לאמנות, ורישום היה מרכיב חשוב להפליא בלימוד אמנות והיסטוריה עתיקה כאחד. אמונה זו מדגישה כי בעוד שעבודתו המאוחרת זכתה לשבחים על צבעה האקספרסיבי וצורותיה המתמוססות לעיתים קרובות, היא תמיד נבנתה על הבנה מוצקה של מבנה וקומפוזיציה.
עדויות לעיסוקו העמוק ברישום ניתן לראות לאורך כל עבודתו. הוא יצר בקפדנות סקיצות וטיוטות. יתר על כן, בציוריו המוגמרים, במיוחד במקומות שבהם צורות מתמוססות להפליא לתוך צבעים עזים, מבקרים מציינים כי הקו יכול "לשרוד את עצמו", ולעיתים רק סימן פחם מציץ מבעד לשכבות הצבע. נוכחות עדינה זו משמשת כרמז או סימן לדמות שנעלמה, ומציעה כי הרישום לא היה רק שלב מקדים אלא מבנה בסיסי, חקירה ראשונית שנשארה גלויה בתוך פני השטח הצבועים הסופיים – עדות אמיתית לכך שתהליך הרישום שולב ישירות בציור עצמו. בעוד שאפריל יכול היה לפנות ללא מאמץ אל ההפשטה ולעיתים קרובות איפשר לצורות להיות מוצעות ולא מתוארות בקפדנות, הוא נשאר ביסודו אמן פיגורטיבי. שליטתו ברישום סיפקה את המיומנות החיונית הדרושה כדי להציג את הדמות האנושית ונושאים מוכרים אחרים בדיוק, גם כאשר הם הוצגו באופן דינמי או אתרי בתוך קומפוזיציותיו האקספרסיביות. במהותו, רישום עבור אהרון אפריל היה הרבה יותר משלב מקדים בלבד; הוא היה חלק חיוני בשפתו האמנותית ועדות עוצמתית לאמונתו הבלתי מעורערת בחשיבות המלאכה, והיווה בסיס לחקירתו העמוקה של צורה, זיכרון, וההדדיות הכובשת של אור וצבע.
במרחב העצום של חקירותיו האמנותיות של אהרון אפריל, תיאור הדמות האנושית, כולל מקרים של עירום, מופיע בעקביות כמרכיב משמעותי. בעוד שזה אינו נושא ראשי עצמאי, נוכחותו שזורה עמוקות בשליטתו באור ובצבע, בחקירתו את הזיכרון ובעיסוקו העמוק בנרטיבים מקראיים. בדיו של אפריל מופיעה לעיתים קרובות צורת האדם, ערומה וחשופת חזה. פליקס רוזינר, המגיב על יצירותיו של אפריל מירושלים, מדגיש במיוחד "צורות נשיות ענוגות" ואת האור העז המאיר "גופות חשופים של אוהבים", המעיד על הכללת העירום המכוונת באמנותו. דוקא נרטיבים מקראיים, שאפריל ראה בהם את "עצם רקמת החיים של היום", סיפקו לעיתים קרובות נושאים הכרוכים או מרמזים על עירום. תיאוריו של סיפורים כמו אלה הקשורים לבנות לוט או לפוטיפר משלבים לעיתים קרובות אלמנטים של עירום, ומשמשים לפרש מחדש סיפורים עתיקים דרך עדשה עכשווית. יתר על כן, מבקרים מציינים את נוכחותם של "סצנות ארוטיות" בתוך "כתמי הזיכרון" שלו, מה שמרמז שדמויות אלו שימשו לחקירת היבטים של זיכרון קולקטיבי ואישי, ועלולות לגלם "כוח ארוטי" כמניע אוניברסלי לשינוי והתהוות. ביסודו נוטה לאמנות פיגורטיבית, הדמות האנושית הייתה מרכיב קבוע וחיוני בקומפוזיציות של אפריל. דרכו האמנותית כללה עבודה נרחבת עם מודלים, גישה נפוצה הכוללת מחקרים של צורת האדם, לבושה ועירומה כאחד. בעבודותיו המאוחרות, במיוחד אלו שנוצרו בישראל, סגנונו הייחודי של אפריל מוגדר על ידי אינטראקציה דינמית עם אור עז ושימוש עוצמתי ותוסס בצבע. צורת הצגת הדמויות, כולל העירומות, משקפת ישירות גישה זו. הדמויות לעיתים קרובות מגיחות מתוך או מתמוססות לתוך שכבות של צבע וגוון, ומוצעות באמצעות יחסי הגומלין של אור וגוון ולא רק באמצעות קווים מדויקים. טכניקה זו מדגישה את העומק הרגשי והסימבולי שאותו ביקש להעביר, כאשר האור הישראלי העז מקיים אינטראקציה פעילה ומאיר דמויות אלו. "הקרב" עצמו בין מרכיבי הציור – כולל צורות וצבעים – תורם לתפיסת הצופה. בסופו של דבר, באמנותו של אהרון אפריל, תיאור העירום חורג מייצוג פשוט. הוא משמש כאמצעי רב עוצמה לחקירת נושאים עמוקים של אהבה, זיכרון, נרטיבים מקראיים ורוחניות, ומשלב בצורה חלקה את צורת האדם בסגנונו האקספרסיבי הייחודי ובעיסוקו העז והמהפכני בצבע ובאור.
