ציורי השמן והאקריליק של אהרון אפריל עברו טרנספורמציה עמוקה לאחר עלייתו לישראל בשנת 1972. בעוד שיצירותיו הסובייטיות המוקדמות כללו יצירות ריאליסטיות עוצמתיות כמו "הוצאה להורג" (1961), שהתמודדה באומץ עם מציאות הגולאג הסובייטי וביססה אותו כצייר אמיץ, תקופת ה"ישראלית" המאוחרת שלו התפרצה בקנבסים רב-גוניים, אנרגטיים ותשוקתיים.
עיקרון מרכזי בחזונו האמנותי בישראל היה עיסוקו האינטנסיבי באור, ובמיוחד באור הייחודי ולעיתים קרובות "אכזרי" של ירושלים. אפריל הכריז במפורש כי מטרתו הייתה "לנצח בתחרות זו עם האור", ושקד ללא לאות ללכוד או לגלם את ההארה החמקמקה הזו בתוך בדיו. פלטת הצבעים שלו מתקופה זו מתוארת כנמרצת ומקיפה, המסוגלת להעביר "אלימות של צבע" שבה גוונים "נלחמים זה בזה או מתחבקים זה עם זה", ושובה את לב הצופה לחלוטין.
ציורי השמן של אפריל הם לעיתים קרובות רב-משמעיים, רב-גוניים ופנטסטיים, ומזמינים באופן אקטיבי את הצופה לגלות רבדים של פרשנות. סגנונו משלב לעיתים קרובות אלמנטים פיגורטיביים ומופשטים, כאשר דימויים מגיחים לעיתים קרובות מתוך משיכות מכחול צבעוניות הנראות כאוטיות או פועמות. קונספט מרכזי בעבודתו המאוחרת הוא השימוש ב"כתמי זיכרון" – משיכות מכחול המתפקדות ככלי קיבול עצמאיים של אור ומרחב, המשקפים את אופיו המקוטע של הזיכרון. הוא פירש מחדש את הסמליות, והדגיש כי משמעות נובעת מההדדיות של "המסמנים" החומריים הללו ולא מרעיונות מטאפיזיים קיימים מראש. בדים שלו גם נועדו לשלב את ההיבטים הסטטיים של הציור עם תנועה דינמית, ומציעים לצופה תחושה ייחודית של "הוויה" בתוך רגע זורם ומרוכז בזמן. נושאים מקראיים בולטים במיוחד, והם נתפסים לא רק כסיפורים היסטוריים אלא כחלק מ"עצם רקמת החיים של היום" וקשורים עמוקות לזיכרון אבות בירושלים, אותה ראה כמולדת רוחנית.
בעוד אהרון אפריל נטה ביסודו לאמנות פיגורטיבית, עבודתו עשירה באלמנטים וגישות מופשטות, במיוחד בתקופתו המאוחרת בישראל. במקום הפשטה טהורה, אפריל שילב במיומנות איכויות מופשטות בקומפוזיציות שלו, לעיתים קרובות משלב אלמנטים פיגורטיביים ומופשטים בטקט יוצא דופן, בולט במיוחד בציורי המים האקספרסיביים שלו. בסגנונו הדינמי של אפריל, קווים יכלו "לשרוד את עצמם", וצורות יכלו "להתמוסס בגוון", ולהותיר אחריהם רק רמז או הצעה לדמות. טכניקה זו אפשרה לדימויים להגיח מתוך, או להיות מוצעים על ידי, הצבע והגוון עצמם, במקום להיות מתוארים בקפדנות. נזילות מהותית זו תורמת באופן משמעותי לתחושה המופשטת של יצירותיו. היבט מרכזי המזין את האיכות המופשטת של אמנותו של אפריל הוא התמקדותו העזה בצבע ובאור. מהות עבודתו מתוארת לעיתים קרובות כ"אלימות הצבע ותפיסתו", כאשר צבעים נתפסים כ"נלחמים זה בזה או מתחבקים זה עם זה". יחסי גומלין עוצמתיים ודינמיים אלה של צבע מתפקדים כשפה מופשטת בפני עצמה, המעבירה רגש ואנרגיה עמוקים. אור ירושלים הייחודי והעוצמתי, בפרט, השפיע עמוקות על "אובססיות הצבע" העמוקות שלו. קונספט "כתמי הזיכרון" החדשני שלו מציג גם איכות מופשטת מובהקת. דימויים ודמויות יכולים להגיח מהתנגשויות ושכבות של צבע, או מ"כתמים" מעוררי השראה אלו, שהם אנלוגיים לאופי המקוטע והשכבתי של הזיכרון. "כתמי זיכרון" אלו יוצרים לעיתים קרובות שטיח עשיר ומורכב ולא נרטיב קפדני, המעודד את הצופה לפרש באופן פעיל את מה שהוא רואה ומפריע לכל זיהוי פשוט מדי. אפריל גם שאף לשלב את הטבע הסטטי של אמנויות פלסטיות עם תחושת דינמיקה, ובקש "לחצות את גבולות האמנויות הפלסטיות". זה כלל שימוש באלמנטים ציוריים, כולל מופשטים, כדי להעביר תחושה כובשת של תנועה וזמן מרוכז בתוך היצירה. בסופו של דבר, בעוד שנושאיו של אפריל נבעו לעיתים קרובות מהעולם הנראה לעין ומהנרטיבים המקראיים, שימושו המתוחכם בהפשטה – באמצעות צורות מתמוססות, צבע דינמי ו"כתמי הזיכרון" מעוררי ההשראה – שימש להעמקת ההשפעה הרגשית, הסמלית והרוחנית של אמנותו. הוא הזמין את הצופה לעסוק באופן פעיל בפרשנות העולם ה"רב-משמעי, רב-פנימי ופנטסטי" שיצר באופן כה ייחודי
