"יבגראף קונצ'ין, פורטל "תרבות

מס' 43 (7350) 24–30 באוקטובר 2002

התערוכה האחרונה של ציוריו של אחד מ"אמני שנות השישים" – אהרון אפריל – התקיימה במוסקבה בשנת 1971. בשנה שלאחר מכן הוא היגר לישראל. והנה עכשיו, שלושה עשורים מאוחר יותר, הוא מציג שוב את עבודותיו במוסקבה, במוזיאון לאמנות מודרנית ברחוב פטרובקה.

מעל גבעות יהודה. 1999

אך ההבדל בין אותו "אמן שנות השישים" לבין המאסטר האירופי האופנתי הנוכחי אינו רק בשלושים השנים שחלפו. לפנינו עמד אמן אחר לגמרי – בראיית עולמו, בתחושתו את העולם האמיתי וביטויו האמנותי, בסגנונו, באופן ציורו… אני חושב שהוא יפתיע וידהים את חבריו ועמיתיו המכירים אותו מאותם ימים קדומים.

בתערוכה מוצגות 90 עבודות – רובן בוצעו לאחרונה. הנושאים הם תנ"כיים באופן בלעדי – "לשם שלמות תפיסת התערוכה," כפי שהסביר אהרון אפריל בעצמו.

בראש ובראשונה, התערוכה מרשימה בצבעוניותה, בפרץ הצבעים הסוער שלה, ובמשחק הפנטסטי שלו. כאילו עשרות שטיחים מזרחיים עשירים נפרשים במהירות בפני המבקרים. פלישת צבעים זו מהממת בהתחלה. אך כשמתבוננים מקרוב, מבינים לפתע שבתוך כאוס הצבעים הצעקני הזה נשקפים גם מוחשיות, ואפילו תכליתיות של היצירות. תכונה זו של ציוריו של אהרון אפריל צוינה במדויק למדי על ידי דמיטרי ז'ילינסקי. "עבורי כאמן, הרגיל בעבודותיי לבהירות ולצלילות הרישום וכתמי הצבע," הוא כותב, "לפעמים קשה מיד להתרכז, להבין ולתפוס את המבנה הסגנוני והציורי של ציוריו. אך כשמתעמקים, מודים לאמן על השמחה האמיתית של היצירה." "שתי רמות בציוריו 'פועלות' בנפרד," מציין איליה קבקוב, "רמת העלילה הדרמטית והווילון של הצבע המכסה אותה – וביניהן קשר מורכב ומסתורי וניתוק."

המתח והדרמטיות הפנימיים בעבודותיו של אפריל משתלבים בצורה מוזרה עם צבעוניות חיצונית בולטת. הדימויים בציוריו הם רב-שכבתיים, מורכבים, רחבים ורב-משמעיים בהרבה ממה שמצוין בשם היצירה. לדוגמה, "חטיפת אירופה" – עלילה קלאסית. אך אפריל מצא את הבנתו שלו, את קריאתו הפיגורטיבית והצבעונית שלו. לכן, בבד זה רואים גם את "חטיפת אירופה", כפי שאנו מדמיינים אותה מתוך דוגמאות קלאסיות באמנות, וגם דברים רבים אחרים, אינדיבידואליים ומיוחדים לחלוטין. גם בתכנו המשמעותי, ובוודאי בצורתו הצבעונית והפלסטית, המושכת בראש ובראשונה ומעניקה הנאה אסתטית. תוכן ייחודי אחר ממלא יצירות קנוניות: "לוט ובנותיו", "איוב", "בארמון הקיץ של הורד", "הגר", "בפאתי ירושלים", "הקרבן"…

ציוריו של אהרון אפריל, אני חוזר, דרמטיים. בולט במיוחד מחזור שאכנה אותו "ציפורי", שכן כאן האמן מכניס כתווך משמעותי מרכזי תרנגולים תוקפניים ומרושעים וציפורי טרף אחרות. אלה הם – "איבה", "הטיסה האחרונה", "ציפורים כבני אדם", "מעל העיר", "בשמיים ועל הארץ", "מתחת לעננים". ולבסוף, כמה יצירות הן מוצפנות ואפוריסטיות. כך, הציור "ללא מנצחים", ככל הנראה, בהשראת האפשרות המפחידה של מלחמת אטום עולמית; בעבודות "עת מצוקה", "מציאות לא מודעת" (במידה מסוימת, סמל לכל יצירתו של האמן), "התנגדות", המציאות כמעט נעלמת, מתמוססת בתחושות צבעוניות ומופיעה שוב כמין צל מסתורי.