ויקטוריה חאן-מגומדובה "חדשות התרבות",2000
הפנטסטי הופך למציאותי, והמציאותי – לפנטסטי. איך אפשר להעביר את החום הבלתי נסבל של השמש הישראלית, את האור המקמֵל של המדבר על תעתועי הראייה עוצרי הנשימה שלו? האור המסנוור הזה נראה כמנגב את כל הצבעים.
ציפורים כמו אנשים, 1997
הצייר הרוסי-ישראלי אהרון איסאקוביץ' אפריל הצליח לנצח בקרב נגד האור הזה ולראות בסביבת אור-צל זו מציאות מוזרה מלאה בטרנספורמציות אינסופיות ("מציאות לא מודעת", 1994). הוא מכנה את האור הישראלי "אכזרי". אין פלא שחלק מהציירים "הורגים" את צבעיהם באור.
ולד בליטא בשנת 1932, אפריל גורש עם משפחתו ליקוטסק (אזור אלטאי הרחוק) בשנת 1941, שם סיים את חטיבת הביניים. לאחר שסיים את לימודיו בבית הספר לאמנויות במוסקבה, הוא גורש שוב ליקוטסק. בשנת 1960 אהרון אפריל סיים את לימודיו במכון סוריקוב לאמנות במוסקבה והשתתף בתערוכות מקומיות וכלל-רוסיות. בשנת 1972 היגר לישראל, שם לימד ציור ורישום באוניברסיטאות חיפה וירושלים וארגן תערוכות אישיות ברחבי העולם.
בתערוכה "אהרון אפריל. ציורים, גרפיקה 1960–2000" בגלריית טרטיאקוב במוסקבה, ניתן לראות כמאה מעבודותיו, יבול של שלושים השנים האחרונות. כמה שונים ציוריו הכהים והקודרים, שצוירו בסגנון הקשוח של סוף שנות ה-50, מציוריו שצוירו בישראל: בהירים, אקספרסיביים, משוחררים!
אפריל שייך לסוג הציירים שיודעים לאלף את הכאוס. מתוך משיכות מכחול צבעוניות, הנראות כפועמות בחוסר סדר, מגיחים פתאום פנים, דמויות ודמויות תנ"כיות ("פורטה-פיאנו", 1992, "המבשר", 1995).
אפריל מסוגל לזהות משהו תנ"כי גם בישראלים בני זמננו ובמציאות הסובבת אותנו כיום. הוא נותן שמות לציוריו כשהם מושלמים. כמו בסדרת הציורים "שיר השירים" (2002): ההתבוננות החזותית של האמן על החיים והאהבה עולה בקנה אחד עם השירה התנ"כית היפה, בעוד הצופה מגלה בציורים אסוציאציות משלו, המוצעות על ידי דימויים מן התנ"ך. הם מגיחים כהתגלמותה של הארץ שבה הוא חי, הרחובות שבהם צועדים כיום צאצאי אבותיהם התנ"כיים ("איוב", 1989). ללא ספק מתקיימת אצל האמן הפנמה אינטואיטיבית של הטקסטים התנ"כיים.
בישראל מצא אפריל חופש אמנותי מוחלט ושחרר את הצבע. הוא אינו שואף לשחזר, בפנייה אל ההיגיון. הוא מתחנן לרגשות. חיוני לו להעביר ליצירותיו איזשהו מצב של התלהבות. יש להתבונן ביצירותיו בצבעי שמן ובצבעי מים של אפריל בהתמדה כדי לגלות את הדימויים, אשר "מתפתחים" דרך מבנים גבישיים. נופיו משקפים היטב את האור. אך לרוב, בהתנגשויותיו של אפריל, בהיווצרות שכבותיו ובמבנים הסוערים שלו, נולדים דימויים מוזרים, חמקמקים, אניגמטיים – ינשופים, עטלפים, תרנגולים, חמור מת. והפנטסטי הופך לממשי. דימויים רבים הגיעו מילדות רחוקה – החמור המת כהתגלמות פחדים ("מנוחה היא רק חלום", 2002–2003).
בישראל מצא אפריל חופש אמנותי מוחלט ושחרר את הצבע. הוא אינו שואף לשחזר, בפנייה אל ההיגיון. הוא מתחנן לרגשות. חיוני לו להעביר ליצירותיו איזשהו מצב של התלהבות. יש להתבונן ביצירותיו בצבעי שמן ובצבעי מים של אפריל בהתמדה כדי לגלות את הדימויים, אשר "מתפתחים" דרך מבנים גבישיים. נופיו משקפים היטב את האור. אך לרוב, בהתנגשויותיו של אפריל, בהיווצרות שכבותיו ובמבנים הסוערים שלו, נולדים דימויים מוזרים, חמקמקים, אניגמטיים – ינשופים, עטלפים, תרנגולים, חמור מת. והפנטסטי הופך לממשי. דימויים רבים הגיעו מילדות רחוקה – החמור המת כהתגלמות פחדים ("מנוחה היא רק חלום", 2002–2003).
ייחודיות שיטתו של אפריל היא יכולתו לראות את דימוייו מבפנים כדי לחשוף משהו מהותי, משהו אופייני. אין פלא שלפעמים קשה לו להסביר את הופעתם של דימויים שונים אשר מקבלים שמות רק כשהעבודה הושלמה.
למעשה, אין זה חשוב כלל מה שולט בעבודותיו של אפריל, עד כמה שהצופה שוקע לתוך מסת הצבעים הפועמים, הזוהרים, על כל גלגוליהם ומשחק הטקסטורה ומשיכות המכחול ("הנפילה", 2003–2004; "ספינת השוטים" (2003–2005)
גם עבודות המים של אפריל מיוצגות היטב בתערוכה. אחת הטובות ביותר היא "ערב שבת. מתכנסים לכותל המערבי" (1993), בה מבנים אדריכליים ושורות רבות של דמויות זעירות מסומנים בדיוק מדהים, כאילו מלמעלה. אפריל אומר שהוא עובד על עבודות המים שלו זמן רב יותר מאשר על ציורי השמן שלו. ואכן, בעבודות המים שלו הוא מצליח להעביר את האור הפנימי הנישא על ידי הפיגמנט עצמו, בעוד הצופה עטוף ונסחף על ידי צבעי המדבר הנמסים.
